<h1>ספר התרומות שער מ"ט חלק ט"ז</h1>
<h2>דף ד.</h2>
והיכא דתפס שותף בדבר המשותף וכיצד, כגון שטוען ראובן לשמעון שתוף היה ביני ובינך מעסקי ממון או משטרי חוב והכל הוא בידך, והלה טוען אמת שעסקי שתופך בידי אבל אתה חייב לי כנגדו מנה. ובזה ודאי אי ידיעא בסהדי ההוא מדעם דאיתיה בשתוף לתרוייהו ואיכא ראה לא נפיק מחזקתיה דאידך אלא נשבע האחר היסת שאין לו בידו כלום ומוציא חלקו מיד המחזיק בשתופו. וזה כמו שכתב הרי"ף ז"ל בפרק השותפין [ב"ב ב' ע"א] על משנת אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם, מיהא שמעינן דכל מילתא דידיעא היא לתרי שותפי אע"ג דאיתיה השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפקא מחזקת דאידך, מ"ט שותפין כה"ג לא קפדי אהדדי, הילכך לית להו חזקה במטלטלין אלא בראיה ברורה, אי נמי לאחר חלוקה, ע"כ. אבל אי ליכא סהדי דההוא מדעם ידיעא בשתוף מגו דאי בעי אמר להד"מ אי נמי אהדרתינהו ניהליה כי אמר אין דידיה הוו ואתה חייב לי כנגדו מהימן. ואע"ג דגרסינן בחזקת הבתים [ב"ב נ"ב ע"א] אחד מן האחין שהיו אונות ושטרות יוצאין על שמו דקי"ל כרב דעליו להביא ראיה, ה"מ אונות ושטרות דוקא שאין תפיסתן מחוורת כנגד הממון, אבל אם יש מטלטלין בידם וטוענין שלי הם שניתנו לי או נתנם לי נאמן, כיון דליכא סהדי דההוא מדעם היה בשותפות. ובזה אנו עתידין להאריך ולפרש בשער אחד וחמישים. גם הראב"ד ז"ל הוסיף לדקדק וכך כתב, לא מיבעיא מילתא דידיעא בסהדי לתרוייהו שוה בשוה ואמר חד כולה דילי הוא דזבינתה מיניה דלא מהימן, דהא עקר לסהדותיה כוליה, אלא אפילו מלתא דלא ידיעא לתרוייהו שוה בשוה אלא דחזו סהדי דהאי אייתי זוזי והאי אייתי זוזי וזביני תרוייהו לחד מדעם כי הדדי, ולבתר יומין נפק ההוא עסקא מידא דחד ואמר תרי תלתי דידי, אע"ג דהנהו סהדי לא ידעי כמה זוזי לחד אפילו הכי לא מהימן ונחזיק השתוף לאמצע. ודייקינן לה מההיא דהבית והעליה שנפלו [ב"מ קט"ז ע"ב] דשותפותא אימת הויא בשעת נפילה, דעד השתא כל חד וחד באפי נפשיה קאי ובשעת נפילה הא לא ידעינן כמה שבורות להאי וכמה שלימות להאי, וכי אמר חד רובא דשלימות דידי נינהו לא מהימן ואע"ג דפנינהו לרשותיה וקיימו תותי ידיה לא מהימן ופלגי להו בשוה, והא נמי דכותה היא והוא דלא מצי טעין להד"מ ולא טענת החזרתי לך, ע"כ כתב בפירושיו פרק הבית והעליה. הילכך אם בא לתפוס מחצית השתוף בחוב שטוען על שותפו כיון שיש לאחר עדים שנשתתפו באותו ענין אע"פ שאין לו עדים כמה היה חלקו מסתמא המחצה שלו ואין תפיסתו מועלת לאחר כנגד אותו מחצה, והוא דאיכא עדים דהוו שותפי בההוא מדעם וראה, וכדלעיל.
<h2>דף נב.</h2>
והיכא דתפס שותף בדבר המשותף וכיצד, כגון שטוען ראובן לשמעון שתוף היה ביני ובינך מעסקי ממון או משטרי חוב והכל הוא בידך, והלה טוען אמת שעסקי שתופך בידי אבל אתה חייב לי כנגדו מנה. ובזה ודאי אי ידיעא בסהדי ההוא מדעם דאיתיה בשתוף לתרוייהו ואיכא ראה לא נפיק מחזקתיה דאידך אלא נשבע האחר היסת שאין לו בידו כלום ומוציא חלקו מיד המחזיק בשתופו. וזה כמו שכתב הרי"ף ז"ל בפרק השותפין [ב"ב ב' ע"א] על משנת אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם, מיהא שמעינן דכל מילתא דידיעא היא לתרי שותפי אע"ג דאיתיה השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפקא מחזקת דאידך, מ"ט שותפין כה"ג לא קפדי אהדדי, הילכך לית להו חזקה במטלטלין אלא בראיה ברורה, אי נמי לאחר חלוקה, ע"כ. אבל אי ליכא סהדי דההוא מדעם ידיעא בשתוף מגו דאי בעי אמר להד"מ אי נמי אהדרתינהו ניהליה כי אמר אין דידיה הוו ואתה חייב לי כנגדו מהימן. ואע"ג דגרסינן בחזקת הבתים [ב"ב נ"ב ע"א] אחד מן האחין שהיו אונות ושטרות יוצאין על שמו דקי"ל כרב דעליו להביא ראיה, ה"מ אונות ושטרות דוקא שאין תפיסתן מחוורת כנגד הממון, אבל אם יש מטלטלין בידם וטוענין שלי הם שניתנו לי או נתנם לי נאמן, כיון דליכא סהדי דההוא מדעם היה בשותפות. ובזה אנו עתידין להאריך ולפרש בשער אחד וחמישים. גם הראב"ד ז"ל הוסיף לדקדק וכך כתב, לא מיבעיא מילתא דידיעא בסהדי לתרוייהו שוה בשוה ואמר חד כולה דילי הוא דזבינתה מיניה דלא מהימן, דהא עקר לסהדותיה כוליה, אלא אפילו מלתא דלא ידיעא לתרוייהו שוה בשוה אלא דחזו סהדי דהאי אייתי זוזי והאי אייתי זוזי וזביני תרוייהו לחד מדעם כי הדדי, ולבתר יומין נפק ההוא עסקא מידא דחד ואמר תרי תלתי דידי, אע"ג דהנהו סהדי לא ידעי כמה זוזי לחד אפילו הכי לא מהימן ונחזיק השתוף לאמצע. ודייקינן לה מההיא דהבית והעליה שנפלו [ב"מ קט"ז ע"ב] דשותפותא אימת הויא בשעת נפילה, דעד השתא כל חד וחד באפי נפשיה קאי ובשעת נפילה הא לא ידעינן כמה שבורות להאי וכמה שלימות להאי, וכי אמר חד רובא דשלימות דידי נינהו לא מהימן ואע"ג דפנינהו לרשותיה וקיימו תותי ידיה לא מהימן ופלגי להו בשוה, והא נמי דכותה היא והוא דלא מצי טעין להד"מ ולא טענת החזרתי לך, ע"כ כתב בפירושיו פרק הבית והעליה. הילכך אם בא לתפוס מחצית השתוף בחוב שטוען על שותפו כיון שיש לאחר עדים שנשתתפו באותו ענין אע"פ שאין לו עדים כמה היה חלקו מסתמא המחצה שלו ואין תפיסתו מועלת לאחר כנגד אותו מחצה, והוא דאיכא עדים דהוו שותפי בההוא מדעם וראה, וכדלעיל.
